עוד תוכניות מצויירות לילדים more cartoons for young children

ככל שים גדל, כך גדלה סקרנותו ונכונותו לצפות בתוכניות ארוכות יותר וכן גדלים הגמישות של הוריו שמוכנים שהוא יצפה
גם בסרטים שתכניהם מגוונים יותר מבעבר.

הצפיה בתוכניות עבור ים היא אקט אינטרקאקטיבי של מעורבות והתלהבות, ואחריה הוא משלב אלמנטים שונים במשחקיו. לפעמים זה יכול להיות קצת מייגע עבור ההורה הנדרש לשחק סצינה מפרק בפעם העשירית, ולכן כדאי לו להורה החפץ חיים לדאוג שיהיה מגוון גדול יחסית של תוכניות אפשריות לצפייה.

הפוסט הזה, בדומה לקודמיו ( סרטים מצויירים, טרקטורים ומכוניות, מכונות חקלאיות, שירים לילדים), יפורסם בתהליך מתגלגל של התפתחות ועדכון, בעיקר בגלל המחסור בזמן שמונע ריכוז מראש של כל הפרקים המוצלחים יותר מהתוכניות האהובות על ים. אבל גם התקדמות בתנועה התקדמות היא.

כמה הערות הבהרה:

  • משך הסרטים משתנה. סדר-הגודל הוא של 10 - 20 דקות , על פי רוב. 
  • חלק גדול מהסרטים עוסק בפעילות של הצלה. ים מאוד מתעניין בה. הסרטים מתאימים לילדים, אבל אני מקפיד תמיד לשבת עם ים בפעם הראשונה שהוא צופה בסרט ולהסביר מה קורה, מה מותר, ממה צריך להיזהר, ומה נראה לא-מציאותי.
  • כרגיל בנושאים האלה - לא תמיד אפשר לדעת מה הילד לוקח מהסרט, וחשוב מאוד להיות זמינים לשאלות וערניים למשחקים שמתפתחים לאחר מכן... 
  • שאלת ההתאמה לגיל היא עניין של הכרעה אישית של ההורה... אל תגידו שלא אמרתי (-; 

rescue - חשיבותו של נקיון, וכיצד הזנחה יכולה להוביל לתאונה עם בניין   (כמעט 14 דקות)

rescue -  האוטובוס שכמעט נפל מהצוק בזמן הסופה (קצת יותר מ-11 דקות)

rescue -  האוטו בטון שנתקע בבטון (12 דקות בערך)

rescue - המשאית שכמעט נפלה לתוך הנמל (12 דקות בערך)

rescue - תקלה במים, והטרקטור ששיחק בכדור ונפל לבור (13 דקות בערך)

פט הדוור - יותר מדי חבילות  (15 דקות)



הקרב על החמאה של ד"ר סוס (באנגלית) - חלק 1  Dr. Seuss - The Butter Battle Book - part  (כ-12 דקות)
אין תגובות:
תוויות:

אנחנו מזהירים אותם מזרים עם סוכריות, אבל לא עושים מספיק להכין אותם לסכנה האמיתית

עדית מרן, עובדת סוציאלית, מתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות אונס ובעלת פעוטון, כתבה ב-onlife על הדרך הנכונה ללמד את הילדים שלנו לשמור על עצמם מפני תקיפה מינית. לב הטענה שלה - הפשוטה והצודקת - היא שאנחנו מזהירים אותם מזרים עם סוכריות, אבל לא עושים מספיק להכין אותם לסכנה האמיתית: התקפה מינית מצד אדם שהם מכירים.

 אחוז זעום מהמקרים של תקיפה מינית בילדים הוא תקיפה על ידי זר.
התוצאה של התעלמות מתקיפה מינית על ידי אדם מוכר היא ש"אנחנו יוצרים מצב בו ילד שפוגש תקיפה מינית פשוט לא יודע מה לעשות עם זה".

מה לעשות ? ללמד אותם שזה בסדר להגיד "לא"; ללמד אותם שיש להם זכות על גופם;  ללמד אותם שיש סודות שלא צריך לשמור; לתת להם ביטחון לשתף בכל דבר שקורה להם; להיות קשובים גם לאותות קטנים.
  • ללמד להגיד "לא" לאדם מוכר הוא לא שיעור טריוויאלי כפי שזה נראה במבט ראשון, כפי שכותבת מרן, מאחר ובחברה שלנו יש מבוגרים רבים שחושבים שמותר להרים ילדים, לנשקם או לדגדג אותם ללא הסכמה. "אנחנו לא מעניקים להם שום אוטונומיה על גופם, ושוללים מהם את הזכות לבחור מי יגע בהם." 
  • ללמד שהגוף הוא שלך ואתה מחליט מי ייגע בו וכיצד. זה לגיטימי לא לרצות לקבל  נשיקה מסבא. גם אם סבא ייעלב. לכן יש להקפיד שלא להפשיט את הילד, להחליף חיתול או לגעת בילד/ה בלי להתייחס לכך קודם ובלי לדבר ולקבל הסכמה. לכן גם צריך להימנע מלהעביר את המסר שאם ילד אחר רוצה לתת נשיקה/חיבוק, אז חייבים לשתף פעולה. חשוב ללמד את הילדים שלנו שיש לסירוב שלהם משמעות גדולה. 
  • ללמד את הילדים שגם אם זה נכון לשמור סודות, צריך להבחין "בין סוד טוב שצריך לשמור (מסיבת הפתעה לאימא)" לבין "סוד רע (פגעו בי)" שאותו מאוד חשוב שלא לשמור וצריך לשתף אחרים בו. מרן מציעה כיצד ללמד ילדים להבחין בין סודות רעים לסודות טובים: "בקשו מהם לעצום את העיניים, להניח את הידיים על הבטן ולחשוב על הסוד. אם המחשבה מעלה בהם תחושה נעימה בגוף, זה סוד טוב שאפשר לשמור אותו. אם המחשבה מעלה תחושה לא נעימה, של כאב בטן או בחילה, זה סוד רע וצריך לשתף מבוגר. יש להם את האינסטינקטים האלה, הם יודעים להבחין בין נעים ללא-נעים." 
  • לתת לילדים ביטחון לשתף. "הרבה פעמים ילדים מספרים, כמיטב יכולתם, אבל לפעמים אנחנו תופסים אותם כשקרנים, חושבים שהם ממציאים או מגזימים." הרמה ההתפתחותית של ילד גורמת לכך שלא תמיד הוא מדייק בעובדות, כמו המקום, הזמן או תוכן האירוע. חשוב להבין שבהרבה מקרים מדובר בסיפור האמת לפי היכולת. שעדיין לא התפתחה הבחנה באלמנטים שאנחנו המבוגרים מודעים להם. אבל לא צריך לתת לאי-הדיוק בעובדות לגרום לנו לבטל או לזלזל במשהו שילד אומר. מרן מסבירה נקודה מאוד חשובה: "ילדים שחוו פגיעה נוטים בדרך כלל לעשות לכם מבחן: הם יספרו משהו קטן, כדי לבחון את התגובה. אם נבטל אותם, הם לא יספרו לנו יותר, ולא נוכל להגן עליהם או לטפל בהם. נסו לברר, קחו אותם ברצינות, מתוך הבנה שהשפה שלהם והכלים שברשותם הם מוגבלים." 
  • כאשר ילדה אומרת שאינה רוצה יותר לחזור למקום מסויים, בהחלט ייתכן ש"היא עשתה את הדבר האמיץ ביותר שהיא יכלה לעשות". אם נבטל את דבריה, נגיד לה שהיא לא בסדר או נכריח אותה ללכת, ייתכן שנאבד את הסיכוי שהיא תדבר, ונמשיך לחשוף אותה לעוד פגיעות. לכן חשוב מאוד לכבד את הרצון של ילדים קטנים, ולא לבטלו, אלא להקשיב לדברים שאולי עומדים מאחורי האמירות האלה. 

נדמה לי שהחשוב מכל במאמר הזה הוא הדגש על היחס של הילד לגופו. את המשפטים הבאים אני מתכוון לקחת איתי עם כל כובדם, ולמרות הקשיים שהם מבטיחים בהתנהלות היומיומית עם פעוט שלא תמיד רוצה לשתף פעולה - 
  • "כבדו את גופם של הילדים שלכם, ואת זכותם הבלעדית עליו. בקשו מהם רשות לגעת בהם, והרגילו את שאר המבוגרים סביבכם לעשות את אותו הדבר. כבדו את הסירוב שלהם. בהתחלה הם יופתעו וינסו לבדוק את התגובה שלכם, אבל הם יפנימו."
  • "אל תכפו עליהם מגע שהם לא מעוניינים בו, בעיקר לא כזה שנועד לשעשוע שלכם או כזה שנובע מכבוד לרגשות של אחרים על חשבון הרגשות של הילדים שלכם. העניקו להם אוטונומיה מוחלטת על גופם, רק כך הם ידעו באופן מוחלט שהוא אך ורק שלהם, רק כך הם ידעו להגיד שהם לא מרשים לאיש לגעת בהם ללא רשותם."

אין תגובות:
תוויות:

שעון קיץ, תינוקות, פעוטות ומשפחות

כל הורה יודע שהמעברים בין שעון חורף לשעון קיץ (ולהיפך) מביאים עמם התמודדויות מורכבות עם תינוקות ופעוטות שמתקשים להסתגל. הכללית פרסמה שלוש עצות שעשויות לסייע:
  1. להקפיד על חשיפה לשמש - חשוב לחשוף את הילדים לשמש בימי-המעבר, כדי שהשעון הביולוגי שלהם יעבור ויסות בעזרת הורמון המלטונין (המכונה גם הורמון החושך),  ששחרורו לדם מושפע משינויים בחשיפה לאור.
  2. להקפיד על תאורה מינימלית בזמן ההשכבה לישון - כדי להגביר את הפרשת המלטונין ולאותת לגוף שזמן השינה הגיע. 
  3. הקדמה הדרגתית - ומאחר ושני הטיפים הקודמים, כפי שיודע כל הורה, אינם מספיקים בפני עצמם אל מול כוחו הנורא של ההרגל, חשוב להקדים את שעת ההשכבה באופן הדרגתי, מדי יום. בכללית ממליצים להקדים ברבע שעה:
    "למשל, אם המעבר הוא משעון חורף לשעון קיץ, ילד שרגיל לישון כל יום בשעה 19:45, בבוקר שלאחר הזזת השעון נעיר אותו בשעה הרגילה שלו (לפי השעון החדש); בערב נשכיב אותו לישון ב־20:30 לפי השעון החדש (בשעון חורף תהיה השעה 19:30), למחרת נשכיב אותו לישון ב 20:15, יום לאחר מכן נשכיב אותו ב־20:00 וביום האחרון, כרגיל ב־19:45."
    חשוב כמובן לזכור לשנות את הזמנים של התנומות הקבועות האחרות, אם יש כאלו, באותה הצורה. 
אני מתכוון לנסות את ההמלצות הללו גם השנה, אבל ההגינות מחייבת לציין שניסיתי אותן בשנים הקודמות ולפחות בכל הנוגע לים הן לא היו אפקטיביות במיוחד. זה כמובן חייב את הוריו לגמישות מסויימת בתקופת שעון-הקיץ, אבל כל הורה אשר שרד את תקופת הינקות וההתעוררויות התכופות מסוגל לקבל ברוח טובה שינוי באורח החיים המחייב התעוררות מוקדמת יותר, בתמורה להליכה לישון מוקדמת יותר בשעות הערב. 

לכן אינני נמנה על התומכים בשעון קיץ בגלל שהוא "טוב למשפחות". שעת האור הנוספת בערב אולי מועילה לנוער, אבל יש בה פחות תועלת עבור פעוטות וילדים, ויש לה השלכות מורכבות מאוד על מכלול ההתנהלות של המשפחה, לרבות שתי תקופות הסתגלות כפויות שיש בהן פלישה מאוד משמעותית לחיי הפרט. איך ייתכן שבמדינה דמוקרטית זה נשמע סביר שהממשלה תוכל לגרום מהפך בהתנהלות כל משפחה שבה תינוקות ופעוטות פעמיים בשנה ? מדוע נימוקים כלכליים לא לוקחים בחשבון את האנרגיות ההולכות לאיבוד בתקופות ההסתגלות ? 

השאלה המעניינת באמת, הן בנוגע לדרכים הטובות ביותר להתמודדות עם שעון הקיץ והן בנוגע לשאלת הצורך בשעון הקיץ היא מה עדיף ?
מה טוב יותר למשפחה ? מה טוב יותר לילדים ? 

התשובה בוודאי תשתנה מאדם לאדם.

אבל במסווה של הנמקה "כלכלית", נימוקים חשובים יותר כמו הרווחה המשפחתית לא מקבלים את המקום הראוי להם.

חבל. 
אין תגובות:
תוויות:

introducing ....

A wonderful short video tells a tale of pregnancy and the life around, as it evolves. A great way to look back at that special period of life, and one can't help but appreciate the effort both parents put into this lovely fairy-tale-like creation.



(due credit: I first read about this video on babycenter; it can be views on youtube at the bornonboard channel)
אין תגובות:
תוויות:

פורים מסוכן


פורים הוא חג מוזר. סיפור החג הוא משונה למדי, ואפשר לתאר את הפרובלמטיקה שלו במגוון דרכים.
אבל בפוסט הזה אתמקד בהיבט אחד מודרני למדי.
פורים הוא חג מסוכן.

את זה ידעו כבר לפני 30 שנה, כשאני הייתי ילד, ואני זוכר ששמעתי מהוריי שפע אזהרות מפני סכנות המשחק בקפצונים ושאר מרעין בישין. זה לא שלא קנו לנו כשהיינו גדולים מספיק - קנו, אבל הסבירו את הסכנות.
וכן - כבר אז ידעו שחשוב לבחון תחפושות שמא הן דליקות.

למרות שהמודעות לכאורה רק הולכת ונהיית גדולה יותר, עם השנים שומעים סיפורים מזעזעים לא פחות מהסיפורים של השנים ההן. לפני שנתיים ילדה בת 8 כמעט ונשרפה בביתה במהלך משחק בנפצים. השנה ילד בן 8 נפגע באפיו ובעינו בפיצוץ של נפץ ויש חשש לראייתו בעין הפצועה.
העצוב הוא שבשני המקרים הסיבה להימצאות הנפצים בידי הילדים הקטנים הייתה התנהגותם או מחדלם של ילדים גדולים יותר - ילדים שהיו צריכים לדעת להתנהג טוב מכך.

לכאורה המסקנה ההכרחית היא שבחג הזה, בגלל סכנותיו, הורים צריכים לראות בפעולות המשחק של הילדים את אותה רמת-סכנה שאנחנו מייחסים לל"ג בעומר. בדיוק כפי שבל"ג בעומר לא ניתן לילדים מתחת לגיל מסויים לעשות מדורה ללא ליווי מבוגר, עצם המשחק בקפצונים ודומיהם לא יכול להעשות ללא ליווי מבוגר. רק כך אפשר יהיה להגביל את השימוש בצעצועים שיש בהם סכנה ואולי להביא לכך שהצעצועים שכלל לא היו צריכים להגיע לידי הילדים, יישמרו בכיסי רוכשיהם.

וכמובן - החשוב מכל - להזהיר את הילדים. זה אולי יפחית מעט משמחת החג, אבל ההשפעה תהיה בוודאי פחות עצובה מהתוצאות שהזכרתי לעיל, הן לטווח הקצר ובוודאי לטווח הארוך.

ואחרון - גם מבוגרים צריכים לזכור להישמר ולהיזהר. לפני שנתיים עובד מבוגר נבהל ונפטר מהתקף-לב לאחר שעובד אחר פוצץ לידו נפץ כמעשה-קונדס. לא כל דבר שנראה מצחיק או משעשע במחשבה ראשונה יהיה כזה במציאות.
תגובה 1:
תוויות:

בלוג לים

כבר כמה ימים שים (עוד מעט בן 3) מבקש לכתוב בלוג אמיתי.
כמו אבא. כמו אמא.
בלוג באינטרנט.

מאחר והוא נראה עקבי, חשבתי שהגיע הזמן להענות לבקשתו וליצור איתו בלוג.
הכוונה לבלוג יצירתי משלו - בו נסייע לו לתעד את יצירותיו השונות. 

(כמו רוב גופי האינטרנט החוששים מסוגיות של אחריות משפטית, 
הן כלפי הפעוטות והילדים, והן בנוגע למה שייעשה באמצעותם)
יצרתי אותו תחת החשבון שלי, שם הוא ינוהל בינתיים, עד שים יגיע לגיל המתאים
לדעת התאגידים, וכמובן בהנחה שיהיה לו בכך עניין באותו הזמן. 

אין תגובות:
תוויות:
הירשם ל- רשומות (Atom)