עוד תוכניות מצויירות לילדים more cartoons for young children

ככל שים גדל, כך גדלה סקרנותו ונכונותו לצפות בתוכניות ארוכות יותר וכן גדלים הגמישות של הוריו שמוכנים שהוא יצפה
גם בסרטים שתכניהם מגוונים יותר מבעבר.

הצפיה בתוכניות עבור ים היא אקט אינטרקאקטיבי של מעורבות והתלהבות, ואחריה הוא משלב אלמנטים שונים במשחקיו. לפעמים זה יכול להיות קצת מייגע עבור ההורה הנדרש לשחק סצינה מפרק בפעם העשירית, ולכן כדאי לו להורה החפץ חיים לדאוג שיהיה מגוון גדול יחסית של תוכניות אפשריות לצפייה.

הפוסט הזה, בדומה לקודמיו ( סרטים מצויירים, טרקטורים ומכוניות, מכונות חקלאיות, שירים לילדים), יפורסם בתהליך מתגלגל של התפתחות ועדכון, בעיקר בגלל המחסור בזמן שמונע ריכוז מראש של כל הפרקים המוצלחים יותר מהתוכניות האהובות על ים. אבל גם התקדמות בתנועה התקדמות היא.

כמה הערות הבהרה:

  • משך הסרטים משתנה. סדר-הגודל הוא של 10 - 20 דקות , על פי רוב. 
  • חלק גדול מהסרטים עוסק בפעילות של הצלה. ים מאוד מתעניין בה. הסרטים מתאימים לילדים, אבל אני מקפיד תמיד לשבת עם ים בפעם הראשונה שהוא צופה בסרט ולהסביר מה קורה, מה מותר, ממה צריך להיזהר, ומה נראה לא-מציאותי.
  • כרגיל בנושאים האלה - לא תמיד אפשר לדעת מה הילד לוקח מהסרט, וחשוב מאוד להיות זמינים לשאלות וערניים למשחקים שמתפתחים לאחר מכן... 
  • שאלת ההתאמה לגיל היא עניין של הכרעה אישית של ההורה... אל תגידו שלא אמרתי (-; 

rescue - חשיבותו של נקיון, וכיצד הזנחה יכולה להוביל לתאונה עם בניין   (כמעט 14 דקות)

rescue -  האוטובוס שכמעט נפל מהצוק בזמן הסופה (קצת יותר מ-11 דקות)

rescue -  האוטו בטון שנתקע בבטון (12 דקות בערך)

rescue - המשאית שכמעט נפלה לתוך הנמל (12 דקות בערך)

rescue - תקלה במים, והטרקטור ששיחק בכדור ונפל לבור (13 דקות בערך)

פט הדוור - יותר מדי חבילות  (15 דקות)



הקרב על החמאה של ד"ר סוס (באנגלית) - חלק 1  Dr. Seuss - The Butter Battle Book - part  (כ-12 דקות)
אין תגובות:
תוויות:

אנחנו מזהירים אותם מזרים עם סוכריות, אבל לא עושים מספיק להכין אותם לסכנה האמיתית

עדית מרן, עובדת סוציאלית, מתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות אונס ובעלת פעוטון, כתבה ב-onlife על הדרך הנכונה ללמד את הילדים שלנו לשמור על עצמם מפני תקיפה מינית. לב הטענה שלה - הפשוטה והצודקת - היא שאנחנו מזהירים אותם מזרים עם סוכריות, אבל לא עושים מספיק להכין אותם לסכנה האמיתית: התקפה מינית מצד אדם שהם מכירים.

 אחוז זעום מהמקרים של תקיפה מינית בילדים הוא תקיפה על ידי זר.
התוצאה של התעלמות מתקיפה מינית על ידי אדם מוכר היא ש"אנחנו יוצרים מצב בו ילד שפוגש תקיפה מינית פשוט לא יודע מה לעשות עם זה".

מה לעשות ? ללמד אותם שזה בסדר להגיד "לא"; ללמד אותם שיש להם זכות על גופם;  ללמד אותם שיש סודות שלא צריך לשמור; לתת להם ביטחון לשתף בכל דבר שקורה להם; להיות קשובים גם לאותות קטנים.
  • ללמד להגיד "לא" לאדם מוכר הוא לא שיעור טריוויאלי כפי שזה נראה במבט ראשון, כפי שכותבת מרן, מאחר ובחברה שלנו יש מבוגרים רבים שחושבים שמותר להרים ילדים, לנשקם או לדגדג אותם ללא הסכמה. "אנחנו לא מעניקים להם שום אוטונומיה על גופם, ושוללים מהם את הזכות לבחור מי יגע בהם." 
  • ללמד שהגוף הוא שלך ואתה מחליט מי ייגע בו וכיצד. זה לגיטימי לא לרצות לקבל  נשיקה מסבא. גם אם סבא ייעלב. לכן יש להקפיד שלא להפשיט את הילד, להחליף חיתול או לגעת בילד/ה בלי להתייחס לכך קודם ובלי לדבר ולקבל הסכמה. לכן גם צריך להימנע מלהעביר את המסר שאם ילד אחר רוצה לתת נשיקה/חיבוק, אז חייבים לשתף פעולה. חשוב ללמד את הילדים שלנו שיש לסירוב שלהם משמעות גדולה. 
  • ללמד את הילדים שגם אם זה נכון לשמור סודות, צריך להבחין "בין סוד טוב שצריך לשמור (מסיבת הפתעה לאימא)" לבין "סוד רע (פגעו בי)" שאותו מאוד חשוב שלא לשמור וצריך לשתף אחרים בו. מרן מציעה כיצד ללמד ילדים להבחין בין סודות רעים לסודות טובים: "בקשו מהם לעצום את העיניים, להניח את הידיים על הבטן ולחשוב על הסוד. אם המחשבה מעלה בהם תחושה נעימה בגוף, זה סוד טוב שאפשר לשמור אותו. אם המחשבה מעלה תחושה לא נעימה, של כאב בטן או בחילה, זה סוד רע וצריך לשתף מבוגר. יש להם את האינסטינקטים האלה, הם יודעים להבחין בין נעים ללא-נעים." 
  • לתת לילדים ביטחון לשתף. "הרבה פעמים ילדים מספרים, כמיטב יכולתם, אבל לפעמים אנחנו תופסים אותם כשקרנים, חושבים שהם ממציאים או מגזימים." הרמה ההתפתחותית של ילד גורמת לכך שלא תמיד הוא מדייק בעובדות, כמו המקום, הזמן או תוכן האירוע. חשוב להבין שבהרבה מקרים מדובר בסיפור האמת לפי היכולת. שעדיין לא התפתחה הבחנה באלמנטים שאנחנו המבוגרים מודעים להם. אבל לא צריך לתת לאי-הדיוק בעובדות לגרום לנו לבטל או לזלזל במשהו שילד אומר. מרן מסבירה נקודה מאוד חשובה: "ילדים שחוו פגיעה נוטים בדרך כלל לעשות לכם מבחן: הם יספרו משהו קטן, כדי לבחון את התגובה. אם נבטל אותם, הם לא יספרו לנו יותר, ולא נוכל להגן עליהם או לטפל בהם. נסו לברר, קחו אותם ברצינות, מתוך הבנה שהשפה שלהם והכלים שברשותם הם מוגבלים." 
  • כאשר ילדה אומרת שאינה רוצה יותר לחזור למקום מסויים, בהחלט ייתכן ש"היא עשתה את הדבר האמיץ ביותר שהיא יכלה לעשות". אם נבטל את דבריה, נגיד לה שהיא לא בסדר או נכריח אותה ללכת, ייתכן שנאבד את הסיכוי שהיא תדבר, ונמשיך לחשוף אותה לעוד פגיעות. לכן חשוב מאוד לכבד את הרצון של ילדים קטנים, ולא לבטלו, אלא להקשיב לדברים שאולי עומדים מאחורי האמירות האלה. 

נדמה לי שהחשוב מכל במאמר הזה הוא הדגש על היחס של הילד לגופו. את המשפטים הבאים אני מתכוון לקחת איתי עם כל כובדם, ולמרות הקשיים שהם מבטיחים בהתנהלות היומיומית עם פעוט שלא תמיד רוצה לשתף פעולה - 
  • "כבדו את גופם של הילדים שלכם, ואת זכותם הבלעדית עליו. בקשו מהם רשות לגעת בהם, והרגילו את שאר המבוגרים סביבכם לעשות את אותו הדבר. כבדו את הסירוב שלהם. בהתחלה הם יופתעו וינסו לבדוק את התגובה שלכם, אבל הם יפנימו."
  • "אל תכפו עליהם מגע שהם לא מעוניינים בו, בעיקר לא כזה שנועד לשעשוע שלכם או כזה שנובע מכבוד לרגשות של אחרים על חשבון הרגשות של הילדים שלכם. העניקו להם אוטונומיה מוחלטת על גופם, רק כך הם ידעו באופן מוחלט שהוא אך ורק שלהם, רק כך הם ידעו להגיד שהם לא מרשים לאיש לגעת בהם ללא רשותם."

אין תגובות:
תוויות:
הירשם ל- רשומות (Atom)